על אף האהבה שלי לפילוסופיה התרחקתי מהתחום בהדרגה כאשר התחלתי לעסוק בשפה. זה קרה בגלל שאני חושבת על שפה בצורה שונה מאוד מאיך שפילוסופים חושבים על הנושא. הפוסט הזה חוזר אל דיון פילוסופי שאני אוהבת במיוחד. בעיני הדיון הזה הוא דוגמא לכמה שפילוסופים טובים בלשאול שאלות עמוקות וחשובות, אבל הוא גם מראה שבשביל למצוא תשובות לשאלות האלו לא מספיק דיון תיאורטי בלבד.

מחשבות על סימני הניקוד ו(חוסר) התאמתם לחיינו בעיקבות מתיחת אחד באפריל של האקדמיה ללשון העברית

מחשבות על הצורך לציית לחוקי השפה שהתעוררו בעיקבות תרגיל בחוברת ללימוד קריאה של הבן שלי.

הפוסט הזה עוסק באילוצים שמופעלים עלינו כשאנחנו משתמשות בשפה ומשפיעים על איך שאנחנו מדברות, בדרך כלל מבלי שאנחנו שמות לב. יש בו דוגמאות מעברית וגם מאנגלית, וגם דוגמאות משעשעות מילדים שמוצאים פתרונות יצירתיים במיוחד לאילוצים שמופעלים עליהם.

לחורחה לואיס בורחס יש סיפור קצר על אנציקלופדיה סינית עתיקה שממיינת את העולם בצורה שעבורנו נראית שרירותית וחסרת תועלת. כך למשל, עולם החי מחולק לחיות השייכות לקיסר, פוחלצים, חיות מבוייתות, חזירונים, בנות ים, חיות אגדיות, כלבים משוטטים, וכן הלאה. מישל פוקו מצטט מתוך הסיפור של בורחס בפתח ספרו המילים והדברים, שבו הוא מנסה לשכנע את … המשך קריאת הפוסט האנציקלופדיה הסינית

בשנת 1923 ברוניסלב מלינובסקי, מהאנתרופולוגים החשובים של המאה ה-20 שחקר תרבויות שאין להן שפה כתובה, טבע את המושג הפונקציה הפָאטִית של השפה. מלינובסקי השתמש במושג כדי לתאר שימוש בשפה למטרות חברתיות, בשונה משימוש בשפה לתיאור אירועים או העברת אינפורמציה. הוא כותב כך: ברוניסלב מלינובסקי ״אין ספק שיש לנו כאן סוג חדש של שימוש לשוני – … המשך קריאת הפוסט הפונקציה הפָאטִית של השפה