כוונה תקשורתית

כשהבן שלי היה בן שנה-וחצי-שנתיים הפעילות האהובה עליו היתה להתנדנד בגינה. הייתי מנדנדת אותו במשך מה שהרגיש כמו שעות ומלווה את הנדנוד בשירה, ספק כדי לשעשע אותו ספק כדי להפיג את המונוטוניות. רפרטואר השירים שלי לא היה מדהים, וכלל את כל החשודים המיידיים – נד-נד, רד אלינו אוירון, במדינת הגמדים. יום אחד, בעודי מנדנדת ושרה, … המשך קריאת הפוסט כוונה תקשורתית

מה תִּינוֹקִים עושים עם מילים

לפני כמה שנים חֲבֵרָה ביקשה להתייעץ איתי לגבי בתה בת השנתיים, בגלל ״שיש משהו מוזר באיך שהיא מדברת״. הילדה יודעת הרבה מילים ומדברת כל הזמן, סיפרה חברתי, אבל היא משתמשת במילים רק כדי לשוחח. כשהיא צריכה משהו (מוצץ, אוכל) היא בוכה, גם כשמדובר במילה שהיא מכירה. לפעמים אני מתקשה להבין אותה והיא בכל זאת ממשיכה … המשך קריאת הפוסט מה תִּינוֹקִים עושים עם מילים

שפת סימנים לתינוקות

לתופעה של שפת סימנים לתינוקות נחשפתי קצת אחרי שהבן שלי נולד. מדובר בהורים שמלמדים את ילדיהם לסמן מילים בסיסיות כדי להקל עליהם לבטא את רצונותיהם ולהיות מובנים עד שילמדו לדבר. אני לא עשיתי את זה עם הילד שלי אבל כשאני פוגשת אמא שכן אני שואלת אותה למה היא בחרה לעשות את זה. חלקן אומרות שהן … המשך קריאת הפוסט שפת סימנים לתינוקות

שאלות ששואלים ילדים

בספר מעט נשכח שיצא בשנת 1932 אנתרופולוג אמריקאי בשם קרל בראון תיעד תופעה לשונית מוזרה. בראון, שחקר שבט של פִּיגְמים באזור אפריקה המשוונית, הבחין שנשות השבט מרבות לשאול שאלות שהתשובה עליהן ידועה מראש. רק נשים שאלו שאלות מהסוג הזה והן הופנו תמיד לגברים, ובשונה משאלות רטוריות שבהן השואלת עונה על השאלה בעצמה הגברים דווקא ענו … המשך קריאת הפוסט שאלות ששואלים ילדים