המונח ״הורית״ מתאר את הנטייה של מבוגרים לדבר אל ילדים בצורה מותאמת - בקול גבוה, באינטונציה מודגשת, לאט תוך שימוש במילים פשוטות. לא מעט מחקרים מעודדים את השימוש בדיבור כזה בטענה שהוא מסייע בפיתוח כישורי שפה אצל ילדות וילדים בגיל הרך. הפוסט הזה מטיל ספק בנחיצות ההורית, ומזהיר מפני היחס ההישגי לשפה שעומד בבסיס המחקרים שממליצים להשתמש בה.

לפעמים ילדים קטנים עונים תשובות לא נכונות על שאלות פשוטות למרות שהם יודעים את התשובה (שאלות כמו איזה צבע זה? איך עושה חתול?). הרבה פעמים שאלתי את עצמי למה הם עושים את זה. בפוסט הזה אני עוסקת בתופעה, ומציעה כל מיני תשובות אפשריות.

הפוסט הזה הוא החלק השלישי והאחרון בסדרה של פוסטים שעוסקים בקריאת ספרים עם ילדים. את החלקים הקודמים בסדרה כתבתי בקלות יחסית, אבל את הפוסט הזה לקח לי הרבה זמן לכתוב. למרות שידעתי מה אני רוצה להגיד התקשיתי למצוא את הדרך הנכונה להעביר את המסר. פריצת הדרך התרחשה, כמה מפתיע, בזמן שקראתי ספר עם הבן שלי. הספר שקראנו סיפק לי דוגמא שממחישה בצורה מושלמת את הנקודה שברצוני להעביר.

זה הפוסט הראשון (מתוך שלושה) בסדרה שעוסקת באיך שאנחנו מקריאות ספרים לילדים. הפוסט מתאר מנהגים נפוצים בקרב הורים כאשר הם מקריאים לילדיהם. רבים מהמנהגים האלו מקבלים תמיכה נלהבת מנשות מקצוע בטענה שהם תורמים לפיתוח כישורי השפה של הילד. אבל אני שואלת האם הם באמת מקיימים את כל מה שהם מבטיחים, והאם יש דרכים אחרות שבהן אפשר לקרוא עם ילדים.

לפני כשנה וחצי כתבתי מאמר שבמסגרתו צפיתי בסרטונים של אמהות קוראות ספרים עם ילדיהן הפעוטים. חרף המאמצים הניכרים של האמהות שהילדים ישבו בשקט ויקשיבו לסיפור ברצף מתחילתו ועד סופו רובם התנהגו אחרת לגמרי – הם קמו, הלכו, חזרו, דיפדפו קדימה ואחורה, סגרו את הספר באמצע והטיחו אותו ברצפה, ואז פתחו אותו שוב וביקשו להקריא, וחוזר … המשך קריאת הפוסט ילדים קוראים, ילדים הולכים

לחורחה לואיס בורחס יש סיפור קצר על אנציקלופדיה סינית עתיקה שממיינת את העולם בצורה שעבורנו נראית שרירותית וחסרת תועלת. כך למשל, עולם החי מחולק לחיות השייכות לקיסר, פוחלצים, חיות מבוייתות, חזירונים, בנות ים, חיות אגדיות, כלבים משוטטים, וכן הלאה. מישל פוקו מצטט מתוך הסיפור של בורחס בפתח ספרו המילים והדברים, שבו הוא מנסה לשכנע את … המשך קריאת הפוסט האנציקלופדיה הסינית